התורכים והתוכים ביגור…

"את רואה את הבית הזה , שלידו מגדל לבנים אדום?"
"נו, כן? שם הם מוכרים את התוכים?"
" לא, אבל את הבית הזה בנו התורכים . שם עברה פעם מסילת הברזל התורכית"
"היו לכם תורכים ביגור?"
" לא. כאן גרה המשפחה של שומר המסילה התורכית שעליה נסעו מחיפה לדמשק וזה כבר היה לפני שייסדו את הקיבוץ "
" על מה בדיוק הוא שמר? אם מישהו רצה לחבל במסילה אפשר היה בכל מקום ,לא? אז תכף תגיד לי שעל כל קילומטר הם שמו שומר…"
"כל הכבוד לשאלה! כי בעצם הוא לא היה בדיוק רק שומר. התפקיד שלו היה בעיקר לדאוג שמיכל המים יהיה מלא לקראת בואה של כל רכבת.. כשהגיעה היה הקטר נעצר סמוך למיכל והשומר היה פותח את הברז שבתחתית המיכל והמים היו זורמים לתוך המיכל של הקטר. "
"אז תכף תספר לי שאת כל זה לא המצאת עכשיו, ושאתה באמת זוכר שהרכבות עצרו כאן"
"ומה תגידי אם אספר לך שכמעט נדרסתי על ידי קטר שנסע על המסילה הזאת?"
"הנה החנות של התוכים, בוא תקנה אחד קטן ולא יקר, ואת הסיפור שהמצאת עכשיו תספר לי כבר בפעם אחרת"
"תזכירי לי לבדוק בבית איפה הייתה התחנה הבאה שבה מילאו מים לקטר כי מעניין מה היה קצב איבוד המים שפלט מנוע הקיטור… "
"תזכור שאנחנו לא קונים תוכי גדול מכסימום זוג קטנים ושלא ילכלכו ולא יעשו רעש. כי אם לא אני אעיף אותם מהבית"
"כשנעמדתי על המסילה והקטר התחיל לנסוע הייתי ממש מהופנט, הקיטור יצא מהארובה ופרץ בין הגלגלים וזה ריתק אותי. הוא צפר כמו מפלצת, מזל ששושנה אימא של ראובן הבחינה במתרחש וחטפה אותי מהמסילה שבריר שניה לפני …"
"תזכור שאנחנו לא מוציאים עליהם יותר ממאתיים שקל כולל הכלוב , זוכר שסיכמנו? אז אני מחכה לך באוטו , תשאיר את המיזוג והרדיו פועלים ואל תתחיל לקשקש לי שם על מה שהיה לפני המבול, כי הבטחנו לדני ורותי שנהיה אצלם בעשר וחצי ואנחנו כבר מאחרים . "
"בסדר. את יודעת שהמסילה הזאת פורקה לא מזמן, ואני סקרן לאן נעלמו הריילסים שלה "
"נו לך כבר ואל תשכח שלא יותר ממאתיים!"
"אולי תבואי לבחור אותם שלא תגידי אחר כך שהם לא מתאימים לשטיח שבסלון?"
" מה בסלון ? הם יהיו במרפסת הקטנה ובשום אופן לא בסלון… ואם הם יעשו בעיות אתה תעוף יחד אתם. שמעת?"
"התורכים חששו מפלישות זרים לאימפריה שלהם ולכן עשו את המסילות בכל האימפריה שלהם יותר צרות אפילו משל הבריטים והאחרים, את מבינה ?.בקיצור…"
"על איזה זמן אתה מדבר? מה זה מעניין אותי עכשיו? אתה חוזר מיד, עם או בלי התוכים האלה , כי אחרת אצפור לך ואעשה לך בושות דווקא ביגור שלך , הבנת ? ולא מעניין אותי לא הצבעים שלהם ולא הקטרים שלהם. העיקר תחזור מהר כבר… כי בגלל התוכים והתורכים שלך… שוב מאחרים ודני ורותי יצחקו עלינו.

נחמיה

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה fictional story, דמויות, יגור, סיפור קצר | כתיבת תגובה

מעבדה לתיקון בדיחות שהתקלקלו לכם

 

מוצע בזאת לכל מי שבדיחה התפספסה לו וגורמת לאנשים לפרוץ בבכי …  לאשפז אותה אצלנו לתקופת החלמה .

פורסם בקטגוריה בדיחות | 2 תגובות

בדיחות שאהבתי: שני יהודים…(1)

שני יהודים נקלעו לעיר זרה .

מסתובבים ברחובות והרעב מציק יותר ויותר.  לפתע נתקלים בשלט גדול בפתח כנסיה גדולה .

"כל יהודי שמתגייר מקבל כאן ארוחה וכסף " . שניהם מביטים זה ומגרדים בפדחות . לבסוף אומר יענקל

"  הגויים האלה יימך שמם , מה  לא מוכנים לעשות בשביל להשפיל יהודים…"

עונה שמוליק  " עזוב שטויות של כבוד,  חושבים שעם קצת  מים על הראש יהפכו אותי גוי?  אני נכנס"

אחרי זמן מה הוא יוצא  וכולו מחוייך ובידיו מעטפה  .

"נו ?" שואל יענקל

"אכלתי כמו פריץ" משיב שמוליק.

"נו, וכמה כסף במעטפה?"

שמוליק מזעיף פניו וגוער ביענקל:  "אתם היהודים… רק הכסף בראש שלכם !"

 

פורסם בקטגוריה בדיחות | כתיבת תגובה

צרו קשר

Misgav Team

.אם אתם מעוניינים להשתתף באתר זה, צרו קשר עם נחמיה

View original post

פורסם בקטגוריה סיפור קצר | כתיבת תגובה

עם חגיגות המאה לאם הקבוצות

עם חגיגות המאה לאם הקבוצות

שמחת תוגה
על בית שחרב…

לאילמים דמינו
איש חדרי ליבו
עליו אטם

ורק בלילות בהירים
אולי
עוד רוקם כרמל לעמק
אגדה מהסלעים
מלחש שפעם …

כאן ממש הצניעו לכת

ענקים תמימים…

פורסם בקטגוריה סיפור קצר | כתיבת תגובה

משתף אתכם

אחרי שצפיתי בתמונות מהוועידה של הקיבוץ המאוחד ביגור בשנת 1946,
התעוררה בי סקרנות רבה לדעת מה נאמר שם. מה חידשו צביה לובטקין ובעלה אנטק בדווחם על קורות יהדות פולין במהלך מלחמת העולם השנייה .
השגתי את הספר שאמור לתמצת את הדברים שאמרה צביה (למעשה אין זה אפילו ספרון … בקושי חוברת דקה) והשפה הפשוטה של צביה – מצמררת.
בלעתי את הכול בנשימה אחת.
אכן קשה להאמין שכך היו הדברים. שיהודים שלחו יד באחיהם בתקווה שבאופן זה יצילו את עורם. שההנהגה היהודית בגטו קראה למורדים "לחדול מרעיון המרי" פן חלילה ירגיזו את הגרמנים וימיטו אסון גדול על שארית אוכלוסיית הגטו. זאת כבר אחרי ששני שליש ממכונסי גטו וארשה … הושמדו.
קשה להאמין שאחרי כל החוויות הנוראיות שחוו, יימצא להם (לניצולים) כוח להמשיך ולהיאבק כאן בארץ כנגד הבריטים , כנגד הערבים… ובעיקר הכוח להמשיך לחיות ביומיום הישראלי נוכח יחסם המזלזל של בני הארץ…
.אם אתבקש פעם לדרג את הספרים שריגשו אותי יותר מכל . תהיה עדות זו ("אחרונים על החומה") בספרון הדק… והצנוע… המרגשת מכולם.
ואם רק לשבריר שנייה… נניח שאני מנהיג כיום את ישראל… הייתי ממהר לכרוע ברך בפני שרידי הניצולים ומבקש בשם כל הדורות את סליחתם על שמשכנו כתפיים וגבה לבבנו ובעיקר על שלעגנו להם… כן, דווקא בשעה שייחלו מאיתנו לחיבוק אוהב …
מה קרה כאן בעצם? ממה נבעה ההתנכרות והדחייה?
גם אם יש הסברים רציונליים לתהליך הזה , מעדיף שלא לפרוס אותם כעת ולהותיר את השאלה פתוחה וזועקת…

נחמיה

פורסם בקטגוריה סיפור קצר | כתיבת תגובה

שנא לאבד חלום באמצע

"זה בשבילך נחום !" רטנה חמדה והניחה את השפופרת על ראשו.
"כן מי זה ?" שאל בצרידות והתאמץ להתעורר.
"נחום זה מחמוד" אמרה והדליקה את האור
"תגידי לו שיחפש תחברים שלו! שאני ישן." לפתע קפץ בבהלה
"מה קרה מחמוד ?הודיעו לך שהצינור החדש נוזל?!"
"לא יודע נחום , רק רציתי לשאול אותך משהו…"
"מחמוד עכשיו עוד לא שש בבוקר!קרה משהו? זה משהו שלא יכול לחכות ?"
"תגיד נחום ,הדיירת הזאת שעל יד המחסן כלים שלנו…?"
"נו? כן?הבחורה הצעירה הזאת , אז מה איתה? כן מחמוד , מה קרה לה? סתימה? הצפה? מה?!"
"לא כלום ,רק עכשיו כשניקיתי את השביל כמו שאמרת לי, אז היא באה אלי ושאלה אם יש לי אש"
"זה מה שיש לך לשאול אותי חמודי שלי? נו כן? אז נתת לה גפרורים, בשביל זה אתה מעיר אותי ?תגיד, אתה נורמאלי?"
"לא נחום אל תתרגז אבל לא היו לי גפרורים עליי"
"אז בשביל מה אתה מצלצל? מה הבעיה שלך?!"
"זהו שלא ידעתי מה לעשות . אמרת לי שלא להחליט שום דבר לבד שאם צריך אז שאתקשר אפילו באמצע הלילה, שבשביל זה אתה קיים, נכון?"
"טוב בסדר.מה להחליט? מחמוד מה הבעיה כאן? מאיפה למצוא לה גפרורים?"
לא! יש לנו גפרורים במחסן, זה לא בעיה , רק שהיא באה אלי בזמן שניקיתי תשביל והיא הייתה רק בתחתונים, תמבין נחום?"
"רק בתחתונים? מה זאת אומרת ? תחתונים?! ככה הלכה על השביל?"
"לא ככה קוראים לזה אצלכם? למה שלובשים מתחת למכנסיים?"
"אז מה היא עשתה אחרי שלא נתת לה גפרורים?"
"היא אמרה שלא חשוב וחזרה לדירה שלה ורציתי להגיד לך שאצלנו אסור לאישה ללכת ככה… אז שאולי אני אנקה תשביל בזמן אחר ולא בבוקר?…"
"תגיד לו שלא יצלצל אליך יותר בשעה כזאת בגלל שאין לו גפרורים או תחתונים!התערבה חמדה
"ותגיד לו שאקנה לו היום חדשים רק תעביר לי את המידה שלו, כן?" .
"חמדה זה לא התחתונים… תעשי לי טובה ותכבי תאור "
הושיט לה את השפופרת ועצם עיניו. משך את השמיכה מעל לראשו,וניסה להציל את החלום… שב לנהוג באוטובוס… ונזכר בירידה שבכלל אין לו רשיון לאוטובוס…כמה שנא לאבד חלום…ועוד ככה… עם כל הנוסעים באמצע הדרך…

פורסם בקטגוריה סיפור קצר | כתיבת תגובה