הצוללת שהייתה ולא נבראה

סיפורי מתחיל הפעם , בשנת אלף תשע מאות שישים ושתיים, אולי שישים ושלוש, ביום שישי אחר הצהרים על שובר הגלים הצבאי בנמל חיפה. אני בשרות סדיר בחיל הים. ממהר למקלחת שבמגורים וחושש שלא אספיק לתפוס את האוטובוס האחרון הביתה. אין איש מלבדי על השובר , התעכבתי בגלל תקלה במנוע הספינה ואני נראה כסמבו שטבל בשמן השרוף של המכונה. חייב להספיק ולהתקלח לפני הכול.

בעודי מתכנן את הפעולות שאבצע מהר  מבלי להתעכב, הבחנתי באח"י (אניית חיל הים) נוגה או כפי שקראנו לה בחיבה "אחותי נוגה" כשהיא מתמרנת כניסה לנמל. הייתה זאת אנייה מוזרה שנבנתה במיוחד ללוות שיירות באוקיאנוס הצפוני במלחמת העולם השנייה. החרטום שלה תוכנן לשבור קרחונים ובהעדר קרח באזורנו , נאלצה להסתפק במטלות אחרות , כגון צייד צוללות ליווי ספינות טורפדו , ושאר "סתימת פקקים" שהשתיקה עדיין יפה להם. שני חברים שלי,עוד מבית הספר הימי שרתו עליה כמכונאים וידעתי שהם חוזרים מהפלגה לאיי יוון.

כל הפלגה לחו"ל של כלי שייט בחיל הים היה אירוע שהצוות היה מתכונן ונערך לקראתו כמה שבועות מראש. מיד אם פרסום דבר ההפלגה היה כל איש צוות  פותח במסע איסוף כספים מהמשפחה  .  לכל אחד ברשימת המפליגים הוקצע סכום גג של שלוש מאות דולר. כל דולר היה שווה שלוש לירות. באותם ימים אחזקת כסף זר חיבה קבלת אייתר מיוחד מהרשויות.

לי אישית לא  הייתה  כלל בעיה בגיוס הלירות מהמשפחה , משום שכל המשפחה שלי כללה אבא אחד שסבל מ"תזרים שלילי קבוע בבנק". כשהייתי ממלא את הטופס בקשה להמרת הלירות בדולרים כבר היו נצמדים אלי "טובי ידידי" כדי לעזור לי להשלים את החסר עד לתקרת המכסה . כשיצאתי מהשלם עם שלוש מאות הדולר בידי. הם היו עטים עלי וחוטפים את חלקם. תמיד המום מחדש לגלות שבעצם נותרתי עם דולרים בודדים.

בימים ההם , המצרך המבוקש ביותר בארץ היו מגהצי האדים. מחירם בחנויות היה פי חמישה ויותר ממחירם בקפריסין למשל. אותו דבר לגבי הרדיו טרנזיסטורים. בעלי החנויות בקפריסין ידעו שהופעת כלי שייט ישראלי באופק , מבשרת אפשרות לחגיגת מכירות גדולה. נותר להם רק להתפלל שנכנס לנמל שלהם ולא לנמל שכן.

מפקדי הספינות הזהירו תמיד בפקודת יום מיוחדת  שכל סחורה מוברחת שתמצא בספינה תוחרם והמבריח ייענש. אף אחד לא התייחס לפקודות האלה ברצינות , בעיקר לא המפקדים שכתבו אותן.

לכן ידעתי שהשיפולים של הנוגה עמוסים , במגהצים ובטרנזיסטורים ושכבר ביום ראשון הקרוב יגיעו ל"שוק הימאים" בעיר התחתית בחיפה. איך יעשו את הדרך לשם ? לא אוכל לפרט כאן , בשל המחויבות שלי לשמירת סודות גלויים. כבר ציינתי ש"יד לפה" זה המוטו שלי?.

כמעט כבר הגעתי לשורש שובר הגלים כשראיתי לפתע מעין צינור  שמזדקר בין הגלים. התנועה המהירה שלו כשהוא חותך את המים הבהירה לי מיד שזה פריסקופ של צוללת.  מסכנים חשבתי לעצמי , החברה האלה יעבירו את השבת בתרגול "סריקת חוף" משעממת. מתוך סקרנות של רגע הסתובבתי לאחור לראות באיזה משתי הצוללות הפעילות מדובר. לא האמנתי למראה עיניי שתי הצוללות עגנו להן בשלווה ליד הרציף.

"צוללת אויב ! " שמעתי בראשי את הקריאה , ופרצתי בריצה לכוון המפקדה של הבסיס. התפרצתי מתנשף למשרד המפקד התורן וצעקתי לעברו " יש צוללת ליד השובר , ראיתי פריסקופ"  הרב סרן שכנראה היה שקוע בתכנון השבת המשעממת שמתחילה עוד מאט , התקשה להבין למה אני מתכוון והחל לברר מי אני , מה אני רוצה  , ולמה זה מגיע לו. אחר שהבין ביקש שאמתין בחוץ , ושמעתי אותו מורה לסמל התורן לגשת לשובר ולדווח לו מה קורה. אמנם חשתי בצער שמתחיל לחלחל בי בגלל האוטובוס האחרון , אבל ידעתי שעלי להזניח כעת את בעיותיי הפרטיות. ראיתי חייל שבא בריצה מכיוון שער הבסיס ושמעתי אותו מדווח שלשער הגיעו כמה מתרחצים  מהחוף השקט (חוף רחצה בבת גלים שסמוך לבסיס) ומדווחים על פריסקופ של צוללת.

נשמתי לרווחה , "הנה זו כבר לא הזיה שלי בלבד". מיד נשמעה צפירת האזעקה לעמדות קרב והתחילה פאניקה אמיתית. חיילים רצו לכל עבר. שקלתי אם עלי לרוץ לספינה ולהתניע מנועים , למה נזכרתי בפרל  הרבור ? הבחנתי במפקד התורן יוצא בהול מפתח המשרד , שאלתי אותו מה לעשות. הוא השיב "תתחפף לי מהעיניים!" ורץ למשרד קצין המבצעים.

מה יכולתי לעשות ? אולי כעס עלי שהרסתי לא את התורנות. לא נעלבתי מ "התתחפף" שלו , אבל נזכרתי במקלחת. " כשיצאתי מהמקלחת שמעתי התפוצצויות מכיוון הים. ראיתי את "אחותי נוגה" מבצעת סריקת תקיפה נגד צוללת. טוב חשבתי  "אורי ונתן חברי , לא חלמו שיטביעו היום צוללת אויב". .באוטובוס דמיינתי איך אקבל את האות המיוחד שיעניק מפקד החיל ואולי הרמטכ"ל בעצמו לי ולצוות של הנוגה. אולי חלמתי אבל אני זוכר ששמעתי את הרמטכ"ל שואל את השליש שלו מי היה זה שגילה את הצוללת ? התחלתי להסתבך כשהתנפלו עלי העיתונאים."בסך הכול  רציתי להספיק לאוטובוס! באמת שלא מגיע לי שום ציון לשבח. במשך כל השבת התקשיתי לשמור את הסוד מאבא שלי .  "יד לפה" שיננתי את המנטרה .  הקשבתי לחדשות ששודרו  שלוש פעמים ביום  ולא נאמר דבר בעניין הקרב במפרץ חיפה.

ביום ראשון, כשחזרתי, "אחותי נוגה" לא עגנה ברציף הקבוע שלה.  "אולי הם עדיין עסוקים במרדף?" "שמעת מה קרה לנוגה?" שאל הזקיף  את כל מי שחזר מחופשת השבת "היא פיצצה לעצמה את הירכתיים. כמעט טבעה , בקושי גררו אותה לנמל הקישון. אתמול העלו אותה על המבדוק במספנת הקישון " וכאן פתח בהרצאה מפורטת על הצוללת שהופיעה מול שובר הגלים , שהנוגה הייתה בסביבה… כך שתוך זמן קצר היא הצליחה ליצור קשר גילוי באמצעות הסונאר(מכשיר הדופלר) זרקה פצצות עומק באזור המצאות הצוללת. וכאן נעצר כי לא ידע מה מקור התקלה ולמה הנוגה נפגעה מהדף הפצצות של עצמה. הובאה השערה בין המומחים והמבינים ליד כבש הספינה שכנראה לא הספיקו מרוב חיפזון לכוון את מרעום הפיצוץ להפעלה בעומק הרצוי ולכן הפיצוץ היה בעומק  אפס.

כך או כך, הנוגה חזרה לשירות פעיל רק אחר כמה שבועות. כשכבר עגנה במקומה הקבוע קרוב לרציף שלנו , הלכתי לבקר את החברים.  הם נראו עדיין שפופים מוראלית ולא ששו לדבר על המקרה. ישבנו בחדר האוכל שנפגע קשות מהפיצוץ ותוקן. תחקרתי אותם על מידת הנזק וכיצד התגברו על המים שפרצו למדורים. הם תיארו את הפעולות שביצעו לשאיבת המים והתעכבו במיוחד על תאור עוגמת הנפש שלהם. "מילא שכבר הפסדנו את השבת בבית" גנח אורי  "אבל אתה יודע איזה נזק נגרם לקרטונים עם המגהצים וכל השאר? "  הכל הוצף מי ים , הכל הלך פרש. "  אני מת לדעת מי האידיוט שהמציא את הצוללת הזאת אמר נתן הייתי כבר מראה לו מה זה. . . " רגע  מה זאת אומרת , אתם רוצים להגיד לי שלא הייתה בכלל צוללת? " אם לא הייתה , למה השלכתם פצצות עומק מחומשות , הרי בטח היה לכם מגע גילוי , לא ?"

"איזה מגע ואיזה באטיח " הרי בכל התרגילים הם (מפעילי הסונר) יוצרים קשר  מגע עם צוללת גם כשאין בכלל צוללת , בחייך אתה לא מבין שמישהו במפקדה רצה סתם לטרטר אותנו? דווקא כשאנחנו חוזרים מחו"ל, כשכל כך ממהרים הביתה , אז המציאו לנו צוללת"

שמע! התפרצה מתוכי צעקה , אני ראיתי במו עיני את הפריסקופ של הצוללת" ולא רק אני  גם מתרחצים בחוף השקט ראו" לרגע השתרר שקט בחדר האוכל. כל הצוות התורן שנוכח במקום , כולם הסתכלו עלי. נתן או כפי שכיננו אותו "יד הנפץ" הניח עלי את הכף שלו ואמר לי בחיוך " שמע נחמיה אתה רוצה שיעשו ממך כאן נקניק ? למה לך לפתוח לאנשים את הפצעים? "  "בסדר נכון אתה צודק" מיהרתי להשיב כנראה בהשפעת הנקניק  "אבל רק רציתי שתדעו שכן הייתה צוללת" התעקשתי כמו גבר.   אורי נעמד לידי והכריז בקול רם, "לידיעת כולם כאן, אני מאמין לנחמיה שהוא לא סתם ממציא .עלינו להשלים עם העובדה שהייתה צוללת וכעת היא כנראה שוכבת על קרקעית המפרץ ,מכוסה בערימה גדולה של מגהצי אדים." מי שרוצה לקבל חזרה סחורה שאבדה שהרשם על גוש הקרח שבחדר הקירור של האוניה".

אודות nehemia1

אודות נחמיה נולד ועדיין לא מת About Nehemia was born and is still not dead.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חיל הים, סיפור קצר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הצוללת שהייתה ולא נבראה

  1. שריאל הר-פלד הגיב:

    הצוללת בטח טבעה מכל המגהצים שפגעו בה….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.