זיוה ומשה מחפשים נואשות נושא לסיפור

"מחר יש פגישה עם שדמית . שלחת לה כבר סיפור ?" לחשה  זיוה למשה כשישבו בחדר ההמתנה של הרופא.

"לא אין לי על מה לכתוב"

זיוה שלפה מתיקה מחברת ועט

"לא התכוונתי שאין לי במה לכתוב . אין לי בראש נושא ראוי לכתיבה – עמלנית שכמותך"

"למה לא עוד משהו מהקיבוץ? שדמית מאד אוהבת את זיכרונות הילדות שלך משם"

" כן יכול להיות אבל כבר ספרתי הכול, דיי הקיבוץ נגמר לי!"

" משה , אחרי מי אנחנו ? אתה שם לב לתור שלנו?"

"כן יש עוד שלושה לפנינו , הקדמנו מדיי…"

" נו אז תגרד עוד משהו מהקיבוץ , הרי לא תשב כאן כל הזמן משועמם …על החבר שלכם שנפל מהצוק בטיול השנתי ושבר את הרגל כבר כתבת?"

"לא וגם לא אכתוב , מה כבר אפשר לספר ?שאריק השויצר החליק, נפל, צרח מכאבים? שמאירקה ושושנקה קיבעו לו את הרגל עם כפייה ועשינו אלונקה מתרמילי גב ..? באמת זיוה מה מעניין כאן? איפה הקונפליקט? מה כאן הבעיה שאיתה מתמודדים? סחבנו אותו עד הכביש הראשי ושם עצר לנו טנדר שלקח אותו לבית החולים בעפולה . חזרנו בחזרה לנחל חרוד  והמשכנו בטיול. בסדר? אז מזה את רוצה שאכתוב סיפור? את מי זה יכול לעניין?"

"אז אולי על המטפלת שהתעללה בכם בגן הילדים?"

"את יודעת שאת אוצר בלום? זוכרת הכול סלקטיבית. הרי כבר כתבתי על המרשעת ההיא ואפילו ניסיתי להגן עליה , להסביר שבכלל לא רצתה לעבוד בגן הילדים אלא רצתה במשתלה אבל שם לא רצו אותה … לא זוכרת ששדמית העירה לי שמשתלה לא כותבים בטת? שהתנצלת בפני הקבוצה שאני דיסלקטי? שיכול לכתוב את אותה המילה בשגיאות שונות? פעמיים באותה שורה ושזו לא אשמתי – שזה אצלי כמו מום מלידה?"

"בסדר משה , אמרתי לך שאתה דיסגרפי  ולא דיסלקטי .זה בכלל לא אותו דבר. אולי תכתוב על האימא החורגת שהייתה לך? על הסבלים שהביאה ? שהכו אותך ואיך ברחת מהם והזעקת את אבא שלך?"

"באמת זיוה את מגזימה ! הם לא הכו אותי , רק לא נתנו לי לצאת עד שגמרו להעמיס את כל הרהיטים. אולי כדאי שאדפיס לך חוברת של כל מה שכבר כתבתי? מה אני בכלל בעינייך איזו פרה חולבת סיפורים שנותנים לה דלי והסיפורים  נוזלים מעצמם?"

"טוב שהזכרת פרה משה, נזכרתי בוולוולה.  זה שהקדיש את כול חיו לפרים.עליו לא כתבת ואל תגיד שזה לא סיפור ושלא צריך לכתוב אותו "

משה הביט באשתו וכווץ שפתיו.

"טוב בסדר זיוה. האמת שניסיתי יותר מפעם לכתוב על וולוולה  אבל זה לא הלך .  את מבינה  שקשה לכתוב על אחד שתקן וחייכן שכל מה שהיה לו בראש התחיל ונגמר בהזרעה מלכותית של עדרי הפרות בארץ? לא הייתה לו אישה ,לא ילדים , לא השתתף באירועים , אפילו לא בא לאסיפות הקיבוץ, נזיר שחושב רק על פרות ופרים. שנע בין הקיבוצים והמושבים עם מחברת עבה שבה הוא מנהל את רישום הזיווגים שלהם. מה כבר אפשר לספר עליו? שנהרג יום אחד מבעיטה של פר מיוחם כשניסה למרוח לו וזלין את יודעת איפה? שהייתה זאת לפי השמועה נקמת יחיד של פר בודד בשמם של דורות פרים לפניו, בגלל שמנע מהם אהבה חופשית? שאולי גם נעלבו וכעסו שחשף אותם לעינינו – הילדים?

"את מבינה זיוה כמה שזה לא סיפור? יגידו שאני מדמיין סיפורי זימה ועוד על בהמות. שזה לא ראוי כלל לרמת הכתיבה של הקבוצה. באמת ,אין לי מה לכתוב על וולוולה! "

" לא משה , תכתוב. זה ישמע אחרת לגמרי כששדמית תקריא, רק בשביל זה כדאי שתכתוב כדיי שהיא תקריא, אצלה זה נשמע לגמרי אחרת. הרבה יותר טוב ויפה…  מתיי תורנו לרופא ? משה! אתה בכלל משגיח על התור שלי?!"

אודות nehemia1

אודות נחמיה נולד ועדיין לא מת About Nehemia was born and is still not dead.
פוסט זה פורסם בקטגוריה fictional story, דמויות, זיוה, יגור, משה, סיפור קצר, שדמית. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.